נשים מהוות אחוז נכבד מהעוסקים בהוראה בישראל. לנוכח הרגולציה הקיימת בתחום לאורך שנים, למעסיקים בתחום החינוך מודעות גבוהה בדרך כלל לזכויות נשים. עם זאת, לא פעם נתקלות נשים בפיטורים שבוצעו שלא כדין במהלך הריון או לאחריו או בפגיעה בזכויותיהן לנוכח תפקידן כאימהות. במאמר זה נתמקד בזכותן של הנשים שלא להיות מופלות לרעה על רקע הריונות, לידות או טיפולי פוריות.
סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988:
(א) לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים…. בכל אחד מאלה:
(1) קבלה לעבודה;
(2) תנאי עבודה;
(3) קידום בעבודה;
(4) הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5) פיטורים או פיצויי פיטורים;
כך, חוק השוויון אוסר בין היתר על אפליית עובדת בשל הריונה או בשל טיפולי פוריות בקבלה לעבודה, בתנאי עבודתה או בקידומה בעבודה. בנוסף לכך, סעיף, 9 לחוק קובע כי במידה ועובד טוען לאפליה בשל הפרת הוראות חוק זה, נטל ההוכחה מונח על כתפיו של המעביד. במילים אחרות, כאשר מעביד טוען כי לא מדובר באפליה אלא בצעד מתבקש בשל אופיו או מהותו של התפקיד, עליו הנטל להוכיח טענותיו. סעיף 10 לחוק מוסיף קובע כי במקרה של הפרת החוק, בית הדין יכול לפסוק פיצויים עונשיים על המעביד אף בלא הוכחת נזק בסכום של עד 120,000 ₪ בהתאם לשיקול דעתו של בית הדין הנכבד.
תביעות רבות מוגשות בעניין אפליה בעבודה על ידי נשים אשר טוענות כי הופלו מחמת הריונן. בע"ע 1353/02 מרגלית אפלבוים – נינה הולצמן פד"ע לט 495, בעמ' 507 נכתב כי:
"אפליה של אישה בהריון בעבודה, מחמת הריונה, מהווה הפליה פסולה על פי שיטת המשפט בישראל אשר משפט העבודה הינו חלק אינטגראלי ממנה. מדובר אפוא באפליה אסורה המנוגדת לעיקרון השוויון."
בתי המשפט רואים בחומרה אפליה לרעה של אישה ופוסקים פיצוי הולם במקרים המצדיקים זאת. כך למשל בסע"ש (ת"א) 32677-03-16 אלמוג שאנן – מדינת ישראל – משרד החינוך, דובר על תובעת אשר שימשה כיועצת חינוכית בתקופת נסיון בבית ספר השייך למשרד החינוך. בשנה הראשונה להעסקתה הייתה התובעת בטיפולי פוריות והיא נכנסה להריון וילדה תאומים. עצם העובדה כי התובעת החליטה ללדת בשנת הנסיון הראשונה שלה בעבודתה לא מצאה חן בעיני המנהלת. עקב כך, טענה התובעת, צומצמה משרתה בשנה השנייה, ובמהלך השנה הודיעה לה מנהלת בית הספר שהיא לא תמשיך להיות מועסקת בבית הספר. לאחר ששבה מחופשת הורות ולידה, העסקתה במשרד החינוך הסתיימה. התובעת דרשה פיצוי, בין היתר, עקב הפחתת אחוז משרתה וכן פיצוי בגין הפליה על רקע הריון לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
בית הדין לעבודה קבע כי המשך העסקת התובעת היה תלוי במנהלת בית הספר, אשר הוכח שגיבשה עמדה שלילית כלפי העסקת התובעת, על רקע טיפולי הפוריות. נקבע כי די בכך שהמנהלת עירבה שיקולים הנוגעים להריונה של התובעת בגיבוש עמדתה ביחס להמשך עבודתה, כדי שתתגבש עילת אפליה והנטל יעבור לכתפי המעסיק – משרד החינוך, על מנת שיוכיח שאין קשר סיבתי בין ההריון לצמצום המשרה ולפיטורים. היות שבית הדין שוכנע שמשרד החינוך לא עמד בנטל זה והשיקולים שיושמו בעניינה של התובעת לא היו ענייניים, פסק לה פיצוי משמעותי בגין נזק לא ממוני ועגמת הנפש שנגרמו לה.
משרדנו מעניק ייעוץ משפטי לעובדות הוראה וכן למעסיקים בתחומים אלה וכן ייצוג בהליכים משפטיים מול הממונה על עבודת נשים במשרד העבודה וייצוג בבתי הדין לעבודה. נשמח לסייע גם לכם במיצוי זכויותיכם.
